בס"ד
"עכשיו אני מבין למה "עיקרי השולחן" כתב כך"
[כן אמר אחד הלומדים תוך כדי "ריתחא דאורייתא"]
סיפר לי אחד האברכים, שהוא נכנס לאחד מבתי המדרש, ואז הוא שומע את אחד הלומדים, תוך כדי "ריתחא דאורייתא" דופק על השולחן ואומר: "עכשיו אני מבין למה "עיקרי השולחן" כתב כך"!
למען האמת – אין זה פלא, כי מי שמכיר אותי מקרוב, יודע שחשיבה רבה מושקעת לפני הכתיבה, כאשר הקו שמנחה אותי הוא "מה טובת הלומדים"!
ועל פי זה אנו כותבים, ומשנים, ושוב כותבים, עד שמתקבל סיכום בהיר ותמציתי, שיקל על זיכרון הלומדים.
הרב שמואל קדר זצ"ל מח"ס שו"ת היכל שלמה, אמר לי בזמנו, "החכמה היא לא מה לכתוב, אלא מה לא לכתוב", עכ"ל.
ואכן אנו משקיעים רבות בחשיבה, בכתיבה, ועריכה של "עיקרי השולחן", ומושקעים בו "דמים" תרתי משמע.
למען האמת הכתיבה מלווה אותי, יום יום, שעה שעה, ופעמים שאני "על משכבי בלילות", חושב האם לנסח דין זה כך או אחרת.
כדי להמחיש זאת אציין כשהייתי ראש חבורה בכולל "משכן מאיר", וחיבור הספר על הל' נדה, התלבטנו איך לנסח איזה משפט, והיכן למקם את הפסיק. הדבר הטריד אותי בלילה, למחרת הגעתי לכולל ואמרתי: "הגעתי למסקנה שעדיף לשים את הפסיק כאן, עכשיו נמשיך ללמוד"!
אבי ר' שלמה כהן ז"ל היה אומר לנו: "גם הסנדלר צריך להיות הכי טוב"!
ואכן זו תכונה משפחתית שמוטבעת ביוצ"ח הי"ו – שמשתדלים בס"ד לעשות דברים בצורה טובה ומושלמת, ובריך רחמנא דסייעאן!
